פסק-דין בתיק תע"א 3391-07

1.       התובע, מר בייגלמן ולרי (להלן: "התובע"), הועסק ע"י הנתבעים במעדנייה שניהלו בשם "מעדני פורטונה" בקרית אליעזר בחיפה. בתביעותיו שבכותרת, הוא מבקש לחייבם לשלם לו הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי נסיעה ופיצויי פיטורים, בטענה שהתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

2.       עובד נוסף של הנתבעים, מר דיאקוב לאוניד (להלן: "לאוניד") אף הוא הגיש תביעה בגין זכויות למיניהם שלטענתו הגיעו לו בגין תקופת עבודתו בשירותם. התובע ומר לאוניד העידו אחד מטעם השני ביחס לתביעות שכל אחד מהם הגיש כנגד הנתבעים.

3.       עדויות התביעה מטעם שני התובעים הנ"ל נשמעו בנפרד, אך לבקשת הצדדים הדיון בכל התביעות אוחד בשלב העדת שני הנתבעים, ואלו העידו באותה ישיבה, אם כי בנפרד, ביחס לתביעות של שני התובעים (ר' החלטה מיום 23/3/09).

4.       הנתבעים הם שותפים שמפעילים ומנהלים עסק בשם "מעדני פורטונה" בקרית אליעזר בחיפה, והם העסיקו את התובע כפועל במעדנייה.

5.       התובע התפטר מעבודתו ביום 11/8/07 עפ"י מכתב "הודעה על הפסקת עבודה" ששלח לנתבע 1, מר זינגרמן, מתאריך 24/7/07.

עיקר טענות התובע  היו:

6.       התובע טען כי עבד אצל הנתבעים לפי מתכונת העסקה קבועה של 6 ימים בשבוע, בימים א-ה משעה 7:00 בבוקר עד לשעה 19:00 בערב (12 שעות רציפות) ובימי שישי הוא עבד משעה 7:00 בבוקר עד שעה 15:00 (8 שעות רציפות).

          התובע טען כי התחיל לעבוד בשירות הנתבעים כבר מחודש 2/2001 אם כי ובמהלך השנה הראשונה לא הנפיקו לו הנתבעים תלושים ושכרו שולם במזומן. הנתבעים החלו להנפיק תלושי שכר לתובע החל מחודש 3/02  משכך, עותר התובע בתביעתו להתייחס לותקו לצורך חישוב זכויותיו החל מחודש 2/01.

          לטענתו ובמשך תקופת עבודתו לא שילמו לו הנתבעים את מלוא שכרו כמתחייב ממספר שעות עבודתו בפועל, הם לא שילמו לו, בגין שעות נוספות, מלוא דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ולא הוצאות נסיעה. התובע טוען כי בהתנהלותם זו, הפרו הנתבעים הפרה חמורה את זכויותיו באופן העולה לכדי הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

          בהקשר  להתפטרותו, הוסיף התובע וטען כי לאחר הגשת תביעתו הראשונה בעניין הפרשי השכר וזכויות הנלוות שהוגשה בעודו עובד בשירות הנתבעים, החלו הם במסע התנכלות בו שמצא את ביטויו בהפחתת שכרו, קיצוץ שעות עבודתו, שינוי סידורי העבודה ואופן תשלום שכרו, וזאת תוך הפעלת לחץ נפשי עליו בזמן ביצוע עבודתו, מצב שהביא לכך שהוא ישלח  את מכתבו  מיום 24/7/07, בדבר כוונתו להתפטר מעבודתו ביום 11/8/07, עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לאחר התפטרותו הגיש התובע תביעה נוספת שעניינה תשלום פיצויי פיטורין. הדיון בשתי התביעות אוחד בפנינו.

          כאמור, בתביעותיו עותר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו בגין יתרת זכויותיו - שכר עבודה, דמי נסיעות, הפרש דמי הבראה, פיצויי פיטורים ו- פדיון ימי חופשה.

עיקר טענות הנתבעים היו:

7.       בסיכומי טענותיהם הודו הנתבעים כי התובע הועסק בשירותם החל מחודש 2/02 הנתבעים מכחישים את טענות התובע כי הועסק בשירותם החל משנת 2001.

          ביחס למתכונת עבודת התובע טענו הנתבעים כדלקמן:

          עד לחודש 9/03 הועסק התובע במתכונת קבלנית בשעות הבוקר המוקדמות תמורתם קיבל שכר במזומן. מטעמים כלכליים הופסקה העסקתו במתכונת הקבלנית והוא הועסק במשמרות (בת 8 שעות) שהחלו בשעה 11:00 והסתיימו בשעה 19:00.

          החל מחודש 9/03 סוכם עם התובע על תשלום שכר גלובאלי בסך 4,000 ש"ח אולם בשל טעות נרשם בתלושי השכר כי עבד 20 ימים בחודש כאשר בפועל עבד יותר ימים. בחודש 4/04 קיבל התובע העלאה בשכרו בשיעור 10% ובחודשים 9-10/06 חלו שינויים נוספים בשכרו שנבעו מהגדלת היקף משרתו בשל העומס בעבודה שנוצר בחודשים אלו.

          התובע לא הועסק במתכונת העסקה קבועה של 12 שעות עבודה ליום, אלא רק בתקופות מסוימות שעבורם הוא תוגמל בהתאם.

          תביעת התובע לפדיון ימי חופשה התיישנה בחלקה ויתרת ימי החופשה להם היה זכאי התובע במועד התפטרותו שולמו במלואם בתלוש האחרון שהונפק לו.

          הנתבעים הודו ביתרת זכאות התובע לקבל סך 954 ש"ח בגין דמי הבראה.